עם הפנים לעתיד: עשר שנים אחרי, מבט מ-2026 על הטור של עופר מ-2016
מה הגיתי וכתבתי {עופר דה-פיצ’וטו כתב ב-2016} על הקבוצה, הענן והצמיחה, מה נשאר נכון עד היום, ומה השתנה כשסייבר הפך לזירה לאומית ועסקית. ריוויו מעודכן לטור של עופר מ-2016: מה היו היעדים, מה נשאר זהה, מה השתנה בעשור של ענן, סייבר, רגולציה ו-AI, ואילו תובנות ניהוליות רלוונטיות להיום.
עם המבט לאחור הפנים לעתיד: עשר שנים אחרי
טור אחד מ-2016, והרבה תובנות שעדיין עובדות ב-2026.
בפתיחת 2016 כתבתי טור עם אנרגיה של “להעז ולזוז קדימה”. סיכמתי שנה של הישגים, הציב יעדים, ודיבר על מה שנשמע אז כמו מהלך מתקדם: מעבר מערכות מחשוב לענן. מעבר לכך, הטור היה מסמך תרבותי: אנשים, עשייה, שותפות, והבנה שאם רוצים להתקדם, חייבים גם להחליט וגם לבצע.
מ-2026, הקריאה בטור הזה מרגישה לי כמו תזכורת חשובה:
חלק מהעולם השתנה לחלוטין, אבל העיקרון המרכזי נשאר זהה, לא מנצחים במילים, אלא ביישום.
מה היו עיקרי הדברים שעלו אז ב- 2016
שלוש זרועות, תנועה קדימה, והתחלה של מהפכת הענן.
הטור משרטט תמונת מצב ברורה לתקופה:
ב-Messagenet הייתה תנופה במכירות והתקנות, שדרוגים ולקוחות חדשים, לצד שיתוף פעולה מתהווה עם ארגוני מפתח בשוק בעיקר בעולמות שירת הפקס FAX2MAIL
ב-Infoguard, “הצעירה”, הופיעו סימני בגרות: התחלה של פעילות כספק אבטחת מידע, לקוחות ופרויקטים, וחיבור לשותפויות טכנולוגיות.
עידור מחשבים שהיום עברה רענון תחת "עידור נקסט" נשמרה יציבות יחסית, לצד אתגרים רבעוניים, זכייה במכרזים והבטחה לפתיחת שנה חזקה.
ולצד הכול הופיע משפט אחד שמסביר את ה-DNA:
התקדמנו, טעינו, למדנו, אבל המשכנו לזוז ולהתקדם.
מה נשאר זהה גם ב-2026
האנשים, היישום, והיכולת להפוך יעד למנגנון שעובד ביום-יום.
ב-2016 כתבתי על יצירתיות, יוזמה והעזה.
ב-2026 זה כבר לא “סגנון ניהול”, אלא תנאי הישרדות.
העולם העסקי למד שכמעט כל החלטה טכנולוגית היא גם החלטה תפעולית וגם החלטת סיכון.
ולכן מה שנשאר זהה הוא הדבר הכי פרקטי:
מי שיודע להפעיל את מה שיש לו, ולהחזיק תהליך לאורך זמן, יצליח יותר ממי שרק “רכש” או “הצהיר”.
גם המסר החברתי-אנושי (“להוריד טונים”, “להאמין”, “להיות אמיתיים וישרים”) נשאר רלוונטי, אולי יותר מאי פעם.
תרבות ארגונית היא שכבת הגנה, לא רק “אווירה”.
מה השתנה בעשור הזה
ענן הפך לברירת מחדל, וסייבר הפך לצירה רב מימדית.
אם ב-2016 “מעבר לענן” הוזכר כפרויקט חשוב, ב-2026 הוא כבר הבסיס שעליו הכול יושב: עבודה מרחוק, מערכות SaaS, ספקים צד שלישי, ומערכי שירות שמתפרסים בין ארגון לאקו-סיסטם שלם.
במקביל, סייבר עבר מהגדרה של תחום מקצועי, לזירה עסקית ולאומית. לא רק “האם ניפרץ”, אלא “איך נשמור על רציפות, אמון ועמידה בדרישות”. במילים פשוטות: הסיכון גדל, והאחריות התרחבה.
מסג'נט: מפקסים, דרך ענן, אל תקשורת, תהליכים מאובטחים וטכנולוגיית סייבר
הטכנולוגיה משתנה, הצורך נשאר: להעביר מידע בצורה אמינה, נשלטת ומאובטחת.
ב-2016 ההתמקדות הייתה בפקסים ובפקס בענן.
ב-2026, המהות מאחורי זה ברורה יותר: ארגונים צריכים להעביר מידע רגיש בין מערכות, אנשים ושותפים, בלי לאבד שליטה.
הפלטפורמות משתנות, השמות משתנים, אבל הבעיה נותרה דומה: תהליך מאובטח, מעקב, ציות, והטמעה שמחזיקה.
וזו בדיוק נקודת החיבור למה שמסג’נט עושה היום כזרוע טכנולוגית של הקבוצה: לא “עוד מוצר”, אלא טכנולוגיה שמיושמת נכון בתוך תהליך.
אינפוגארד: מה”צעירה” לזרוע שמנהלת חוסן
ב-2016 זו הייתה התחלה; ב-2026 זו שפה ניהולית מלאה.
2016 הייתה התרגשות מהבשלות הראשונית של Infoguard.
בעשור שעבר, כל השוק הבשיל יחד איתה: יותר רגולציה, יותר חשיפה, יותר תלות דיגיטלית, והרבה פחות מקום לטעויות. במציאות הזו, ערך אמיתי נמדד ביכולת לתרגם אבטחה לתהליך: ניהול סיכונים, מדיניות, תרגול, ואנשים שיודעים להגיב.
הפער שעליו דברתי עוד לפני עשור:
הפער בין “יש” לבין “עובד” , הפך למרכז הדיון.
ואף התהדק לאור תקנון סייבר וחוק הגנת הפרטיות ותיקון 13 הנכנס לתוקך ואכיפה ב2025
עידור מחשבים → Idor Next: שינוי שם שמסביר שינוי שוק
השמה ומיקור חוץ הפכו ליכולת אסטרטגית, לא רק פתרון נקודתי.
ב-2016 עידור מחשבים דיברה על יציבות, מכרזים ותפעול.
ב-2026 השוק מגדיר מחדש מהי “יכולת”: הגיוס קשה יותר, הטאלנט קריטי יותר, והצורך במודלים גמישים גדל.
לכן טבעי שהזרוע הזו מתחדדת תחת השם Idor Next: מיקור חוץ, השמה, וייעוץ שמחברים בין מקצועיות, תרבות וביצוע.
בעידן שבו כמעט כל פרויקט הוא גם פרויקט אבטחה, “האנשים הנכונים” הם חלק מההגנה, לא רק כוח עבודה.
המלחמה והפיכת הסייבר לשדה קרב מדיני־כלכלי
ב-2016 היה ברור שהעולם נעשה דיגיטלי יותר, אבל קשה היה לנבא עד כמה מלחמות יהפכו את הסייבר לחלק אינטגרלי משדה הקרב. מ-2026, אחרי שנים שבהן המלחמה באוקראינה הדגישה לעולם את החיבור בין תשתיות, תודעה וטכנולוגיה, ובצל המלחמה בעזה וההשלכות האזוריות והבינלאומיות שלה, הסייבר כבר לא נתפס כאירוע טכני, אלא כמרחב פעולה מדיני וכלכלי. מתקפות אינן מסתכמות בכופר או גניבת מידע; הן משמשות לשיבוש שירותים, לפגיעה ברציפות תפעולית, להשפעה על דעת קהל, ולהפעלת לחץ אסטרטגי על ארגונים שהם חלק משרשרת רחבה יותר.
מלחמות תודעה, שחקנים מדינתיים והגבול שנמחק בין “צבאי” ל”אזרחי”
אחד הדברים שלא קיבלו מקום מרכזי בטור של 2016 — אך הפכו מרכזיים בעשור האחרון — הוא התפקיד של שחקנים מדינתיים וגופים המקושרים למדינות בזירת הסייבר. ב-2026 הגבול בין יעד “ביטחוני” לבין יעד “עסקי” כמעט נעלם: ארגון יכול להיפגע לא בגלל שהוא מטרה סופית, אלא כי הוא חוליה בשרשרת — ספק, קבלן משנה, גוף שמחזיק מידע, או מערכת שמאפשרת גישה למישהו אחר. באותה נשימה, מתקפות תודעה הפכו לחלק מהסיפור: שילוב של דליפות, זיופים, קמפיינים ברשתות ותזמון מדויק — שמטרתו לא רק לפרוץ, אלא לערער אמון ולהשפיע על החלטות, ציבור ושווקים.
מהפכת ה-AI וההאצה של מתקפות “אמינות”
ב-2016 דיברנו על ענן וצמיחה, אבל לא באמת ראינו את מהפכת ה-AI כפי שהיא נראית ב-2026: יכולת לייצר תוכן אמין, קול, וידאו, מסמכים ומסרים מותאמים אישית — שמקצרת לתוקפים את הדרך לאדם. המשמעות היא שהשדה עבר ממתקפות גנריות להתקפות מדויקות שמתחילות באמון: הודעה שמגיעה בזמן הנכון, בשם הנכון, עם הקשר נכון. ה-AI לא רק “הוסיף כלי” לתוקפים; הוא שינה את קצב המשחק, והפך הנדסה חברתית למשהו תעשייתי, מהיר וחד יותר — ולכן גם הצורך של ארגונים בתרגול, תהליכים, וניהול זהויות הפך קריטי יותר מאי פעם.
התובנה הניהולית שהקדימה את זמנה
להעז זה חשוב, אבל להחזיק שגרה של יישום זה מה שמכריע.
הטור שלי הסתיים באמירה שמסכמת בצורה יפה גם את 2026:
“להעז ולעשות דברים זו האפשרות הכי פחות מסוכנת… כי להתקע במקום זה ברב המקרים גרוע יותר”.
מה שהזמן הוסיף לאמירה הזו הוא שכיום ההעזה חייבת לבוא יחד עם יוזמה ומשמעת: מדידה, תרגול, תהליך קליטה, בקרה, והגדרות אחריות.
אחרת, גם רעיון נכון וטכנולוגיה מתקדמת לא יהפוך לתוצאה.
